החלטה בתיק בש"א 6991/07

1.                   מונחת בפני בקשת המבקשת למחוק את הצווים שהוציא המשיב  למבקשת לגבי שנות המס 2001- 2002, עקב התישנות ההשגה ולחילופין למחוק מהצווים שהוצאו לשנת 2002 את הסעיף המתייחס לתאום "הוצאות מימון אינטר בילדינג", לחילופי חילופין ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה למשיב למסור לה כל חישוב, הנמקה או חוות דעת משפטית אשר שימשו את המשיב בהוצאת הצווים למבקשת וכן לדחות את המועד להגשת ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור בהתאם.

2.                   העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

המבקשת הינה חברה שעוסקת בתחום הבנייה ובשנים 2001-2002, בנתה במקביל מספר פרוייקטים בשלבים שונים. בתאריכים 31.12.02 ו-9.2.03, הגישה המבקשת דוחות לשנות המס 2001-2002, בהתאמה, וזאת תוך יישום הנוסחה הקבועה בסעיף 18 (ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"), הקובעת סייגים לניכוי הוצאות מימון, הנהלה וכלליות.

במהלך ביקורת אשר נערכה בספרי המבקשת, על ידי מפקחת מטעם המשיב, הוצגו למבקשת תחשיבים אותם יש לדעת המשיב לבצע המלמדים לכאורה על הצורך בתיאום הוצאות מימון, מעבר למוצהר, בסכומים של 656,506 ש"ח לשנת 2001 וסך של 1,064,595 ש"ח לשנת 2002 והכול לנוכח השלכות הוראת סעיף 18(ד) לפקודה.

ביום 28.12.05, הוציא המשיב למבקשת שומות לפי מיטב השפיטה לשנים 2001-2002, בהתאם לסמכות המשיב על פי סעיף 145 (א) (2) (ב) לפקודה ובו ביום נשלחו גם הנימוקים לשומות אלה.

ביום 18.1.06 התקבל במשרדי המשיב מכתב מאת המבקשת ביחס לשומות לשנים 2001-2002, בו פנתה המבקשת למשיב וטענה כי טרם קיבלה את דברי ההסבר לדרך קביעתן של השומות וכן ביקשה בזו הלשון: " מכל מקום עד לקבלת נימוקי השומות והכנת השגות מפורטות... אנו מבקשים כי תרשם השגה זמנית של החברה על כל התוספות להכנסה שנקבעו בשומות כאמור".

לנוכח מכתב זה חזר המשיב ווידא שאכן נימוקי השומות נשלחו למבקשת ונמצא כי אכן הדבר נעשה כבר ביום 28.12.05. בנוסף, פנתה הגב' פור-דוד, ממשרדי המשיב, אל רואה החשבון המייצג את המבקשת והבהירה לו כי לא ניתן לראות במכתב האמור משום השגה ואף רשמה את הדברים על גבי מכתבה של המבקשת מיום 18.1.06 אשר התקבל לידיה. כמו כן הסכימה הגב' פור-דוד עם רואה החשבון של המבקשת כי ההשגה בעניינה של המבקשת, תוגש עד ליום 31.1.06.

בפועל רק ביום 5.2.06 התקבלה במשרדי המשיב השגת המבקשת, בניגוד לסיכום הדברים שהושג קודם לכן. על אף האיחור בהגשת ההשגה נרשמה ההשגה במחשבי המשיב.

במסגרת אותה השגה חלקה המבקשת על השיטה לייחוס הוצאות המימון בפרוייקט כפר גבירול לשנים 2001-2002, ולא  חלקה על התוצאה המספרית שתואמה בשומות למיטב השפיטה לשנים אלה.

במהלך הדיונים בהשגה, הוסיפה המבקשת לחלוק על השיטה לייחוס הוצאות המימון בפרוייקט כפר גבירול לשנים נשוא הערעור אך לא הציגה כל חישוב אחר לעצם החישובים שנערכו על ידי המשיב.

ביום 31.1.07, הוציא המשיב צווים למבקשת, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 152 (ב) לפקודה והצווים נשלחו, באמצעות הפקס, למשרדו של רואה החשבון המייצג את המבקשת. מהנימוקים לצו עולה, כי הסכומים שתואמו לשנים 2001-2002, בסעיף "הוצאות מימון אינטר בילדינג" בגין פרוייקט כפר גבירול, הם 656,506 ש"ח לשנת 2001 ו-1,823,595 ש"ח לשנת 2002. (הנימוקים לצווים מפרטים סכום שונה לשנת 2002 מזה בו נקב המשיב עת ערך תחשיבים למבקשת עוד בטרם הוצאת השומות)

מכאן לטענות הצדדים:

3.                   טענת ההתיישנות:

טוענת המבקשת כי יש לראות במכתבה מיום 18.1.06 ככתב השגה ומקום שהמשיב הוציא את הצווים רק ביום 31.1.07, כי אז יש לקבוע שהמשיב אחר את המועד למתן

החלטה בהשגה, הכול בהתאם להוראת סעיף 152 (ג) לפקודה הקובע כדלקמן:

"אם בתוך 3 שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדו"ח לפי סעיף 131, ובאישור המנהל בתוך 4 שנים מתום שנת המס האמור, או מתום שנה מיום שהוגשה ההשגה, לפי המאוחר מביניהם לא הושג הסכם כאמור בסעיף קטן (א) ולא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יראו את ההשגה כאילו התקבלה".

מנגד, טען ב"כ המשיב כי מכתבה של המבקשת מיום 18.1.06, אינו מהווה השגה כלל ועיקר וכי המועד בו הגישה המבקשת את ההשגה הינו 5.2.06 , שמאז יש למנות את מנין הימים לצורך סעיף 152(ג) לפקודה. ומקום שהצווים הוצאו ביום 31.1.07, שעל כך אין מחלוקת, הרי שהמשיב עמד בתקופת השנה הקבועה בחוק.

במחלוקת זו סבורה אני כי דין הבקשה להדחות.

מכתבה של המבקשת מיום 18.1.06, אינו מהווה השגה ואין בהודעתה של המבקשת במכתבה הנדון לראות במכתב משום "השגה זמנית", כדי להכשיר את המכתב ולהפוך את שאין בו להודעת השגה.